פסק-דין בתיק ת"א 4177-09

1.         זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2.         התובע, יליד 27.6.1980, נפגע בתאונה שהתרחשה ביום 18.3.03, כנוסע ברכב בו נהג הנתבע מס' 2.

            הנתבעת מס' 1, הינה חברת הביטוח אשר ביטחה במועד התאונה את הרכב בו נסע התובע. הנתבעת מס' 1 טענה, כי אינה חבה בפיצוי התובע על נזקיו, משום שעובר להתרחשות התאונה, נפסל הנתבע מס' 2 מלהחזיק רישיון נהיגה, במסגרת גזר הדין שניתן בבית המשפט הנכבד לתעבורה, ביום 5.2.03.  זאת, על אף שהנתבע מס' 2 הפקיד את רישיונו רק ביום 31.3.03.  

            הנתבעים מס' 2 ו-3, נתבעו בכתב התביעה המתוקן, נוכח עמדת הנתבעת מס' 1, לפיה יש לראות את הנתבע מס' 2, כמי שנהג בפסילה. לטענתם, עובר לתאונה החזיק הנתבע מס' 2 ברישיון כדין ולא הוכח כי ידע על כך שרישיונו נפסל. לפיכך, וכאשר אין חולק בדבר הנתבעת מס' 1 היא שביטחה את הרכב, טענה הנתבעת מס' 2, כי הנתבעת מס' 1 חבה בפיצוי התובע, על נזקיו.

            הנתבעת מס' 3 שלחה הודעה לצד שלישי, נגד הנתבע מס' 2 ולטענתה, עליו לשפותה, מקום שתחויב לשלם לתובע סכום כלשהו.

            התובע נחבל בתאונה, בין היתר בכתפו, בגבו, בצווארו ובראשו. עובר לתאונה ניהל התובע חנות למכירת בגדים בדימונה, אותה פתח כעסק עצמאי בחודש אוקטובר 2002, כ-5 חודשים לפני התאונה. לטענתו, עקב פגיעתו בתאונה והדרדרות מצבו הנפשי בעטיה, נאלץ לסגור את החנות, ועל כן נגרמו לו הפסדי השתכרות, לצד ההוצאות ועזרת צד ג'. כמו כן, טען לנזקים כלליים לרבות כאב וסבל, פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, וכן הוצאות ועזרת צד ג' הצפויים לעתיד.

3.         בית המשפט מינה מומחים מטעמו, בתחום האורטופדיה ובתחום הפסיכיאטריה.

            המומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר נסים אוחנה, קבע, כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 1% בגין חבלת מפרק AC בכתפו, עקב פריקה חלקית של המפרק על פי תקנה 39(3) לתקנות הביטוח הלאומי מותאמת לפריקה חלקית.

            כן קבע המומחה, כי לתובע נגרמו נכויות זמניות כדלקמן:

            100% לשלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה.

            50% לשלושת החודשים הבאים לאחר מכן.

            30% למשך שלושה חודשים נוספים.

            10% למשך שלושה חודשים מתום 9 חודשים לאחר התאונה, ועד תום שנה מהתאונה.

            המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר מיכה רגולסקי, קבע, כי לתובע נגרמה עקב התאונה נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 20%, בשל הפרעת דחק בתר חבלתית, ובשל הפרעת דיכאון לא ספציפית, ע"פ סעיף 34 ג' לתקנות הביטוח הלאומי.

            במהלך חקירתו הנגדית העיד המומחה: "... אם יטופל וישפר המצב בנוגע לדיכאון במה עשוי לשנות את הנכות, אני משיב בין 15% ל - 17.5%, בהנחה שיקבל את כל הטיפולים".

הנתבעות חלקו על חוות דעת המומחה, ואף ביקשו לפסול אותו, או למנות מומחה נוסף לצדו.  זאת, בין היתר, באשר התובע התקדם בעבודתו, לאחר קבלת חוות הדעת, ומשום שהוכח כי העלים ממעסיקו הנוכחי - רכבת ישראל, את מצבו הפסיכיאטרי הנטען. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 17.5.11.

4.         כאמור, כפרה הנתבעת מס' 1 בחבותה הנטענת, משום שרישיון הנהיגה של הנתבע מס' 2 נפסל, עובר לתאונה.

            הנתבע נדון כאמור, לפסילת רישיון לאחר שלא התייצב לדיון אליו זומן, בביהמ"ש לתעבורה. המדובר בדיון הוכחות, אשר נדחה לבקשת הנתבע (הנאשם באותו הליך), כאשר בדיון ההקראה שקדם לדיון האמור, הוזהר,  כי אם לא יתייצב, ידון ביהמ"ש בעניינו שלא בפניו. אין חולק, כי הנתבע ביקש לדחות גם את הדיון האמור, בשל שנקע את רגלו, אלא שבקשתו הגיעה לביהמ"ש לאחר שהתקיים הדיון. הנתבעים מס' 2 ו-3 טענו, כי הנתבע לא ידע כי הדיון התקיים, וכי במסגרתו, הורשע ונדון לפסילת רישיון, קודם התאונה.

הנתבעת מס' 1 צירפה לענין זה, אישור מסירה ממנו עולה לכאורה, כי גזר הדין נמסר בכתובתו של הנתבע, לאדם ששמו "סימון לוי". לטענת הנתבעת מס' 1, מאישור המסירה ומיתר הנסיבות יש להסיק, כי הנתבע ידע על גזר הדין עובר לתאונה. הנתבע ובני משפחתו המתגוררים עמו - אמו, הגב' פנינה דודאי, בן זוגה, מר שמואל דודאי, ואחי הנתבע, מר כפיר אדרי, העידו, כי בכתובת אליה מתייחס אישור המסירה, בית מגורי אמו של הנתבע, לא מתגוררים גבר או אישה, בשם סימון לוי, וכי אינם מכירים אדם בשם זה. עדי הנתבע גם העידו, על תקלות רבות במסירת דברי דואר באזור מגוריהם.